י״א בתשרי ה׳תשע״ד (15 בספטמבר 2013)
דבש מסלע לאלול
ב"ה
המלך בשדה הסגור והנסתר
מקובלנו שבחודש אלול "המלך בשדה" ניתן לגשת אל הקב"ה בכל עת ובכל שעה, בלי מתווכים שומרים וכל מיני דברים מעכבים. לפי זה לכאורה לכל יצור על פני האדמה יש גישה ישירה אל המלך, וחודש אלול מבטא את קרבת כל העולם כולו לקודשה בריך הוא. כל העולם יכול להתקרב בצורה ישירה, וכל באי עולם בראש השנה נשפטים בהתאם לקרבה שיצרו עם המלך.
השפת אמת בפרושו לחודש אלול, שולל תפיסה זו. המלך בשדה, אך זה אינו שדה הפתוח לכל חי, אלא שדה נסתר ונעלם מעיני כל, ופתוח רק לעם ישראל. בחודש אלול אני לדודי ודודי לי, עם ישראל לבדו זוכה להתרפק על דודו. המפגש עם כל באי עולם מתרחש רק בראש השנה כאשר המלך בארמון.
בדבריו באלול תר"מ, הוא מרחיק לכת יותר, וטוען שלה' יתברך די בעם ישראל לבדו, אלא שבני ישראל מטוב ליבם צריכים להטות את לב כל העולם אליו יתברך. (לא נאריך כאן יותר בשאלת היחס בין ישראל לאומות, נציין רק שזו גם התפיסה של הרב קוק, והיא ההפך הגמור מתפיסתו של הרש"ר הירש) לכן עיקר חודש אלול הוא ההתכנסות אל תוך עצמנו, לפרוש מכל הוויית העולם, ולהיות רק בהסתכלות פנימית אל עצמנו, והקשר בנינו לקב"ה. חידושי הרי"מ נהג לומר שאלול צריך להיקרא כראשי תיבות מהאמצע לשני הצדדים – לא אנחנו, ביטול האני שלנו, וממילא ולו אנחנו.
מוסיף עוד השפת אמת לבאר את המיוחד בדברי חז"ל שחודש אלול הוא אני לדודי ודודי לי, והוא מדגיש את הסדר. אין מדובר בתנועה של ה' אלינו, כמו בחגים, אלא בתנועה שלנו אליו ורק מתוכה בא הקב"ה אלינו. אני לדודי ומתוך כך דודי לי.
צריך להתאמץ מאוד כדי להגיע להתכנסות בתוך עצמנו, בשדה הנסתר, והתרפקות אל ה' אלוקי ישראל, גם כאשר נמצאים בישיבה, קל וחומר כאשר נמצאים בצבא המלחמה. אולם אל תוותרו לעצמכם. מותר גם בצבא להתקדש ולהתכנס יותר בחודש אלול.
בתפילה שהמלך הנמצא עמנו בשדה בחודש אלול, יופיע על כיסא מלכותו בראש השנה, וכל הרשעה כולה
כעשן תכלה.
חברון
