סיפורו של מקום – עתניאל

הישוב עתניאל ממוקם בין באר שבע לקרית ארבע על ציר 60 ומתגוררים בו כ140 משפחות מכל גווני הקשת החברתית, בעלי עיסוקים שונים היוצרים יחד ישוב רב-גוני חי ותוסס.

בישוב פעילות תורנית גדולה, ישיבות ותלמודי תורה והוא ממוקם במרחק של כחצי שעה מבאר שבע, ו45 דק' מירושלים.

היישוב עתניאל הינו בין הישובים הגדולים במועצה, והוא מציע שירותים רבים לתושביו.

ממוקם בו בית-ספר אזורי, גנים ומעון מטופחים, צרכנייה, קופת-חולים לאומית, ספריה, בריכת קיץ, גני משחקים גדולים, משחקייה, מערך חוגים מגוון, מקווה ובתי כנסת, מועדון חברים, מועדון נוער, סניף יד שרה, ועוד.
תחבורה ציבורית של אגד מירושלים ובאר שבע לעתניאל ובחזרה מס' פעמים ביום.  

איך הכל התחיל:

בחורף תשמ"ג (1983) עלו חברי הגרעין של היישוב לבדוק אפשרויות התיישבות במספר אתרים: סוסיא, רכס עומרים ויער רבוד הנמצא מערבית לצומת עתניאל. בסופו של דבר החליט הגרעין יחד עם נציגי אמנה והמועצה, לבחור בגבעה הצופה אל נחל חברון ואל הכפר רבוד. הכפר רבוד ממוקם על חורבות העיר דביר המקראית היא קריית ספר המוזכרת בספר יהושע (ט"ו, ט-יט)ובספר שופטים (א', יא-טז). היישוב – עתניאל – נקרא על שמו של השופט עתניאל, עליו מסופר שכבש את דביר: "וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ"(שופטים א', יג).

להשלמת התנאים הדרושים להקמת היישוב, היה צורך לרכוש מאחד מערביי האזור קרקע חקלאית שנמצאה במרכז היישוב המתוכנן. לאחר שאותר בעל הקרקע ולאחר משא ומתן ממושך נרכשה הקרקע על ידי מנהל מקרקעי ישראל ונפרצה הדרך להקמת היישוב. הייתה זו אולי רכישת הקרקע הראשונה בהר חברון מאז רכש אברהם אבינו את מערת המכפלה, בבחינת מעשה אבות סימן לבנים.

כדי להביא לידי ביטוי מעשי ובאופן מיידי את הבעלות על הקרקע, הוחלט להעלות למקום היאחזות נח"ל. בחודשי האביב ביקרו במקום חברי הגרעין וצפו בפריצת הדרך לגבעה, בהקמת מבני ההיאחזות ובהקמת מגדל המים. ביום ט"ו באב תשמ"ג (25.7.1983), עלתה על הקרקע היאחזות הנח"ל "דורית" שאוישה על ידי גרעין נח"ל של השומר הצעיר.

לאחר שבסוכות תשמ"ד התקבל אישור לעליית הגרעין למקום, עלו בד' בחשוון תשמ"ד (11.10.1983) שמונה משפחות ראשונות על הקרקע. אפילו קרוואנים לא היו לרשותם. מבנים בני 22 מ"ר, שכונו בשם "בראונים", על שם אורי בר-און עוזר שר הביטחון לענייני התיישבות, קיבלו את פני הבאים. רק המשפחה הגדולה ובה ארבעה ילדים זכתה לקבל קרוואן של שלשה חדרים. החיים התנהלו בשותפות. בחדר האוכל של ההיאחזות – בניין המועצה כיום – אכלו את סעודות השבת המשותפות, כל משפחה מביאה את תבשיליה. כל מכונות הכביסה רוכזו יחדיו לחדר כביסה משותף, אבל עבדו אחת אחת כי לא היה מספיק חשמל. במבנה אחר רוכזו מספר מכונות תפירה והנשים שבחבורה ישבו יחדיו לתפור ולפטפט.

הגרעין הראשון של עתניאל התאפיין מראשיתו במגוון האוכלוסייה שבו – כל עדות ישראל חברו יחדיו בגרעין עתניאל. 

בשנת תשמ"ה (1985) עברו המשפחות הראשונות מהקרוואנים לאשקוביות שנבנו על ידי משרד השיכון לאורכו של כביש מעגלי. עד לשנת תשמ"ז (1987) היו ביישוב חמש עשרה משפחות. שתי פעולות שננקטו באותה תקופה סייעו ליישוב לפרוץ קדימה ולהתפתח. הפעולה הראשונה הייתה העברת משרדי המועצה האזורית, שפעלו עד אז בקרית ארבע, לעתניאל. בעקבות המועצה הגיעה מאוחר יותר גם "החברה לפיתוח הר חברון" העוסקת במערך התחבורה ובפיתוח היישובים בהר. הפעולה השנייה הייתה הקמת כולל ביישוב – בית ועד לתורה. כתוצאה משתי פעולות אלה, נקלטו משפחות חדשות, הגיעו ליישוב משפחות צעירות של אברכים וקול תינוקות חזר להישמע ברחובות היישוב. לימים התפתח   הכולל והתווספה לו ישיבת הסדר ששמה הייחודי יוצא למרחקים בזכות אופן הלימוד והאווירה החסידית שבה. הישיבה מעודדת את תלמידיה לעסוק בתחומי תרבות, כתיבה ומוזיקה. כיום נחשבת ישיבת עתניאל לאחת מישיבות ההסדר הגדולות והיא התרחבה למוסדות נוספים: שלוחה של מכללת יעקב הרצוג ומדרשה לפיתוח מודעות יהודית. הישיבה מתאפיינת בגישה דתית-לאומית הפתוחה למודרניזציה, לתרבות הכללית  ולדעות שונות בתוכה, דבר המתבטא בסגל הרבנים המלמדים בה הבאים מכל קצוות הקשת.

כיום לומדים בישיבה כארבע מאות תלמידים. רבים מבוגריה מתחתנים וקושרים את עתידם עם עתניאל בפרט ועם הר חברון בכלל. בשנת תשנ"ט (1999) נחנך בית מדרש של הישיבה במבנה אדריכלי מיוחד הנראה למרחוק ובשנת תשס"ה (2005) הוקמה במקום הישיבה שלנו.