י״ט בתמוז ה׳תשע״ד (17 ביולי 2014)
ענייני דיומא – הרב חברון שילה ראש הישיבה
שלום לכולכם,
ברכה מיוחדת לתלמידים ולהורים שנמצאים בתוך קו העימות, ונאלצים מידי יום למצוא מחסה ולשבש את שגרת החיים לאור המצב.
ברכה מיוחדת לרב ישי ולרב ניתאי שגויסו להיות שותפים במערכה.
גם אנחנו זכינו בעתניאל לשתי אזעקות, בשניהם הטילים פגעו באזורים ערבים מרוחקים מאד מהישוב. בחברון ובראמדין. אז אנחנו מוכנים שימשיכו לירות לאזור שלנו במקום אליכם.
בפרשת השבוע בפרק ל"א. הקב"ה אומר למשה "נקום נקמת ישראל מאת המדיינים אחר תאסף אל עמך" ואילו משה אומר לעם ישראל "החלצו מאתכם אנשים לצבא… לתת נקמת ה' במדיין"
אין כאן סתירה או שינוי. הפגיעה בעם ישראל היא גם פגיעה בה' ופגיעה בה' היא פגיעה בעם ישראל. הקב"ה שאוהב אותנו, אינו יכול לסלוח על פגיעה בנו ולכן מורה למשה לנקום את נקמת ישראל. אנחנו שאוהבים את הקב"ה איננו יכולים לסלוח על זלזול בכבודו, ולכן אנו רוצים לנקום את נקמת ה'.
דווקא העובדה שהאויב מדבר לכאורה בשם אלוקים, כפי שהוא מאמין מתוך הקוראן, היא הפוגעת ביותר בכבוד ה'. החמאס בשם אלוקים הורג נשים וטף, האסלאם העולמי משדר שנאה דם רצח וקנאות. מעשים אלו הנעשים מתוך אמונה, מרחיקים את העולם מהרצון להתקרב לה'. אנו מאמינים שהתורה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, ולכן הצגת האדם הדתי כאדם צמא דם, קנאי, שאינו בוחל בכל סוג של רצח, פוגעת בכל מה שהתורה מייצגת. ולכן התורה מצווה אותנו לנקום, ומצווה אותנו לנצח את האויב. הנקמה במדיין אינה רק בגוף אלא גם ברכוש, ויש ערך גדול לנקמה גם ברכוש. העובדה שאויבי ה' נפגעים גם פיזית וגם כלכלית מקדשת את שם ה' בעולם. אולם דווקא מהפרשה שלנו אנו למדים איך נוקמים: בציווי ה' בצורה מסודרת על ידי המלך והכהן, בוחרים את האנשים המובחרים בעם, והם יוצאים כצבא לנקום את נקמת ה' ואת נקמת בני ישראל.
בתפילה שגם המערכה הזאת תסתיים כאשר ידעו כל עמי הארץ כי ה' הוא האלוקים, ושיתקיים באויבים דברי משה וישראל בשירת הים "חיל אחז יושבי פלשת…. נמוגו כל יושבי כנען"….
ב"ה ניפגש בישיבה לימי לימוד לקראת תשעה באב בימים ראשון ושני ז-ח אב (3/4/8).
ביום ראשון משעה 12:00 נילמד מאגדות החורבן. וביום שני נעלה לירושלים לתפילה בכותל עם התלמידים החוזרים מפולין, לסיור בירושלים ולעליה להר הבית
בשמחה
חברון שילה
