כ״ט באלול ה׳תשע״ה (13 בספטמבר 2015)
לתפוס את השנה הזאת
ב"ה
לתפוס את השנה הזאת
הרב חברון שילה, ראש הישיבה
בעוד רגע הכול נגמר. השמש כמעט שוקעת. תפילת מנחה האחרונה של שנת תשע"ה. עומד מתפלל וחושב.
"ברך עלינו ה' אלוקינו את השנה הזאת ואת כל מיני תבואתה לטובה" המילים מתגלגלות בשפתיים, אך נעצרות בראש.
רגע על איזו שנה אני מתפלל? על התבואה של איזו שנה אני מבקש ברכה? על השנה הזאת? תשע"ה? איזו ברכה יכולה להיות לתבואה בעשר הדקות שנשארו. ואולי את התבואה של השנה הבאה? אבל בסידור כתוב "את השנה הזאת"
אפשר להסביר שהמילים בתפילה "את השנה הזאת" לא מדברות על השנה הרגילה אלא על השנה החקלאית. חלק מהפרות של השנה המסתיימת ברגעים אלו, ימשיכו לגדול על העצים גם בחודשיים הקרובים. השנה החקלאית אינה מסתיימת ברגע אחד.
עוד מעט השמש שוקעת צריך להזדרז לסיים תפילת מנחה, והלב אומר להתכוון בדיוק למה שאמרתי.
ברך עלינו את השנה הזאת, את השנה שבעוד עשר דקות נגמרת. וגם בעשר דקות שנותרו, אנא ה' ברך את כל מיני תבואתה לטובה. אנא עשה שהדקות האלו יעשו את מלאכתם. הפרות יגדלו בהם לטובה, ותן ברכה בכל מה שקורה על פני האדמה. לכל דקה יש משמעות, בכל רגע יש התקדמות, וגם אם נשארו רק עשר דקות, אני מבקש בכל הלב שהם יהיו במלוא העוצמה. יקרה בהם הכול לטובה ולברכה.
התפילה הסתיימה, וגם השנה, אבל את המחשבות שמרתי לעצמי גם לשנה הזאת.
עוד מעט נגמרת שנת תשע"ה . המחשבות והתכנונים כולם עסוקים בשנה הבאה. בשנה הבאה יהיה שונה, בשנה הבאה אתקן את הכול. בשנה הבאה אפתח דף חדש.
אולם התיקון האמתי יגיע אם במקום לחשוב על השנה הבאה אחשוב בעיקר איך מתקנים ונותנים משמעות לרגעים האחרונים של השנה הזאת. מי שלומד לא לדחות, לא להעביר את הזמן, אלא לתת משמעות לכל רגע, ב"ה גם בשנה הבאה יתברכו תבואתו ומעשיו לטובה.
הפרידה מהשנה העוברת מלווה בברכה, "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה" לברכה הזאת יש מסורת רבת שנים, ובכל זאת היא קשה לי. אני מרגיש נעלב בשם השנה המסתיימת. לכן אני מרשה לעצמי להכניס קצת שינוי. תכלה שנה וקללותיה, ומתוך הברכות שזכינו להם בשנה הזאת תחל שנה חדשה וברכותיה.
שנה טובה
